שביל ישראל: סיני שפירא 5#
אחד המקומות שפשוט אסור לפספס בדרך…
אחד המקומות שפשוט אסור לפספס בדרך הוא נאות סמדר.
ממליץ להכניס את הביקור שם כפריט חובה לרשימת התחנות בדרך.
אנסה לתאר בקצרה את חווית החניה שלנו בקיבוץ המיוחד הזה, אבל אני כבר אומר – בנאות סמדר רב הנסתר על הגלוי. מי שלא היה לא יבין.
השביל יוצא משחרות לעבדת ומשם לנקודה יפה של עתיקות מקדש נמרים עתיק ו"חולות כיסוי" שהם מקבץ דיונות על הדרך.
הרבה שביליסטים נוהגים לדלג בטרמפ מכאן ועד לצומת ציחור, בגלל חוסר העניין שבדרך ההולכת לאורך הכביש בגלל אילוצי שטחי אש.
כאמור אפשר לדלג אבל מומלץ כן לעצור בנאות סמדר שבדרך.
הקיבוץ נמצא ממש בסמוך לצומת שיזפון שם גם נמצא “הפונדק” של הקיבוץ שמוכר את תוצרתו לנוסעים בדרך.
שביל עפר מוביל מהפונדק לתוך המטעים של הקיבוץ. לא ברור איך, אבל אנשי נאות סמדר מגדלים באדמת המדבר היבשה והמלוחה
עצי פרי רבים.
האפרסקים והתפוחים פורחים והגפנים הרבות מתעוררות לחיים בדיוק בתקופה הזאת.
אנחנו מגיעים לקיבוץ ומופנים לאחראית על השביליסטים והיא מובילה אותנו למתחם ה"יורטים" שמיועד לנו.
בדרך היא מתדרכת אותנו על אורח החיים בקיבוץ: בשקט,בלי טלפונים, בלי לשאול יותר מדי שאלות. נוכל להשאר כמה זמן שנרצה תמורה לעבודה בענפי הקיבוץ.
היורטים הם אוהלים מונגולים יפייפים בצורת עיגול, שמסודרים במעגל סביב אזור ישיבה.
שם אנחנו פוגשים שביליסטים נוספים שעצרו לפנינו והחליטו להשאר לכמה ימים ואפילו שבוע ויותר.
בבוקר המחרת אנחנו מצטרפים ללוז של הקיבוץ: השכמה ב5 וחצי
כולם נאספים לחדר אוכל הגדול לחצי שעה של שתיקה- “שחרית”
ולאחריה מתפזרים לעבודות בקיבוץ על פי סידור עבודה.
העבודות מגוונות ולרוב מתחלפות מיום ליום וגם במהלך היום עצמו, יצא לי לעבוד בקטיף תמרים. שתילה תירס , עם העיזים בדיר, וגיזום הכרמים.
כולם נחמדים מאוד ורגועים באופן יוצא דופן.
יש פה תחושה מיוחדת של ניתוק ושלווה ממכרת.
כל כמה שעות מפסיקים את העבודה לטובת ישיבות. כולם מתיישבים במעגל ומדברים וצוחקים. להספק העבודה אין חשיבות כאן.
אבל לקשר בין אנשים יש.
בארוחות בחדר אוכל אני מגלה נוהל חדש: כשאוכלים לא מדברים וזה מתחבר לאחד העקרות המובילים של הקיבוץ – כשאתה עושה משהו פשוט תעשה אותו, אל תערבב כמה דברים יחד.
האוכל מדהים באיכותו, אומנם לא אוכלים בשר, אבל התחושה היא שגם לא צריך.
הארוחות טריות וטבעיות, הכל אורגני וטרי הישר מהגינה.
ותאמת רק בשבילם שווה לעצור פה לאיזה יום יומיים.
יום העבודה נגמר ב4 והשביליסטים הולכים לרחוץ באגם או להשכב על הדשא.
זה נווה מדבר אמיתי.
אין לי הרבה תמונות מתוך הקיבוץ מאחר והטלפונים אסורים.
צריך לבוא כדיי להבין באמת מה מרגישים שם. ולבאים משבוע הליכה במדבר התחושה של “נווה מדבר” רק מתעצמת.
שווה שווה.
טיפ: לאחר כמה ימי הליכה הגוף צריך מנוחה זה זמן מצויין למקלחות מרובות, מתיחות, והליכה בסנדלים.
מומלץ להצטייד בתמרים המצוינים של הקיבוץ ובלדר תפוחים ושזיפים המעולה שמיוצר במקום.
