שביל ישראל: סיני שפירא 9#
מספיר אנחנו יוצאים בשעה מאוחרת
אנחנו לא יודעים את זה אבל יום ההליכה שמחכה לנו הולך להיות היום הקשה ביותר בשביל.
כמעט שבועיים הליכה נותנים את אותותיהם בגוף שלנו – לעמית יש כאבים בתאומים ושלפוחיות בכפות הרגלים, ולי התחילה שפשפת רצינית סביב המותניים.
ההליכה לא קשה אבל טעות בדרך מובילה אותנו הרחק צפונה ואנחנו מגלים אותה רק כשאנחנו במרחק 9 קילומטר (!) מהשביל.
המפה מראה אפשרות להתחבר לנחל נקרות מכיוון אחר ולהגיע להר יהב ולשביל מכיוון צפון.
ההליכה המישורית, מים ליומיים, בתוספת כאבי הגוף ותחושת הברבור רובצים עלינו ואנחנו הולכים בשתיקה.
הדרך החדשה מובילה לואדי קטן ירוק מעצי שיטה שם רובצים עדר יעלים מופתע, כנראה שלא הרבה אנשים צועדים בו.
רק ב12 בצהורים מגיעים סוף סוף לשביל
בנינו לבין חניון הלילה מפריד וואחד הר.
מה יעשה אדם ההולך בדרך ונתקל בדרכו בהר?
אני מתחיל לשאול את עצמי בקול.
דבר ראשון כדיי שיחייך לעצמו – לא בכל יום רואים הר.
אחר כך רצוי להתכונן מעט: לשתות מים, להדק רצועות ושרוכי נעליים.
בעליות אני מושך את הכובע למטה ככה ששדה הראיה מצטמצם לפס דק של הכמה מטרים הבאים
וזה נראה לי נכון – להתרכז בכל פעם רק בכמה צעדים.
מתחילים לעלות.
ובין התנשפות להתנשפות מתפתח לו דיון פילוסופי סביב השאלה
איך יש וצריך להתמודד עם הרים.
לכבוש אותם? אולי לכרסם אותם? ואולי אפילו ללטף אותם…
כשניהיה קשה באמת משתתקים
צילמתי לכם סרטון קטן מהפסגה – מהר יהב רואים את נחל נקרות מפרסס תחתינו ובמרכז הפרסה
חניון גב חולית שלנו.
הירידה לוקחת יותר זמן מהעליה ואנחנו מגיעים בחושך.
בחניון מסתבר מחכים לנו כמה חברים שאנחנו כבר מכירים.
וכולם יושבים סביב מדורה ושותים תה.
באותו זמן כך מסתבר לנו בבוקר, עכבר חולות, גרביל, מצליח לכרסם ולשדוד שקית מלאה קווקר ושפורפרת שוקולד השחר – ראו הוזהרתם!
טיפ: בחירת הביגוד הנכון יכולה לחסוך הרבה מאוד כאבים מיותרים.
ממליץ מאוד לא לטייל עם נעלים חדשות/ או נעלים בלויות מדי
ולקנות גרבים יעודיות לטיולים – לרוב מצליח לפתוח את כל עניין השלפוחיות
בנוסף בוקסר טיולים אומנם יקר יותר אבל הוא מתאוורר בקלות ומונע שפשפות.
כובע רחב שוליים עם עורפית – חובה.
